הרעיון המוביל
אני מצלם כבר תקופה ארוכה, חלקה בצורה אינטנסיבית וחלקה פחות, וכמובן חלקה בטלפון וחלקה במצלמה עם המון תכונות טכניות שאני לא מכיר את כולן.
למרות שהצילום נחשב כענף אמנות, אני רואה פער בין ענף יצירה זה לאמנות קלאסית, בצילום יש הרבה מן התיעוד, והתמקדות בפרטים הטכניים של התמונה (אור, רקע, קומפוזיציה, חשיפה) אך פחות בחלק של האמן בתמונה, של הרגשות או המניע שלו.
סדנאות אליהן ביקשתי להצטרף ואל חלקן כן הצטרפתי, לימדו איך לחשוף בערך הנכון ואיך לנצל את היכולת לשלוט בגודל הצמצם, אך לא מצאתי מקורות שמלמדים לדוגמה איך לצלם תמונה שמביעה בדידות או שמחה. וכשמצאתי צלמים שבתמונה שלהם יש יותר רגש הסתבר בדרך כלל שיש להם רקע באמנות.
זה הרע בו החלטתי למצוא דרך להשתמש במצלמה ככלי יצירה ולא כלי תיעוד. שהצילום הוא חלק מהליך יצירה שיש לו התחלה לפני הלחיצה על כפתור הצילום , ובוודאי שגם אחר כך.
היבט נוסף לפעילות שתכננתי לעצמי עולה שלמרות שאני לוחץ על כפתור הצילום בעצמי את התכנון של לפני והפעילות שאחרי אני יכול לעשות עם אחרים ובמקרה שלי בעיקר עם זוגתי נעמי
Comments
Post a Comment