הצילום הוא פשוט מריחת מכחול (שם זמני)

לכל אובייקט שסובב אותנו יש שם או תואר. טוב רע גבוה כהה הצילום המופשט מסיר למעשה את השם מהאובייקט ולכן נותן לו זהות חדשה או חוסר זהות האור הוא הבסיס לצילום, אך בדרך כלל מתייחסים אליו כמרכיב אחד מרבים, ולא כמרכז התמונה בתמונה זו האור (או הצל) הם המרכז, ההצבה שלהם יוצרת את התמונה הצלמת UTA BARTH יצרה תמונות מופשטות מהאור שחדר דרך התריסים שלה  אך אותי הדהימו יותר התמונות שלך בסדרת FIELD. האם זה קומפוזיציה ויציאה מפוקוס? בשיעור שלאחר מכן הוא מתייחס למבנים יאסר מובארק מצלם מבנים ישנים ג'ון קוסמופולוס מצלם מבנים וגשרים על רקע השמיים. לשים לב לאלכסונים

 במהלך הטיול בצ'ילה נבקר גם במדבר אטקמה ושם התכנון לבקר עיר מכרות נטושה שנקראת צ'קבוקו. המקום גם שימש מחנה מעצר בזמן הדיקטטורה, אך העניין העיקרי שלנו הוא במכרות, בביטוי בצילום את התקופה, את חיי הכורה הקשים. והיה גם המקרה של 78 הכורים שניצלו לאחר שנכלאו במכרה שהתמוטט ב 78 לצורך זה התחלנו בהכנות מטנליות למעשה, לחשוב איך ומה לצלם ובהבנה שזה ישמש אחר כך כחומר גלם לעבודות נוספות. מספר שירים נכתבו על המכרות וחיי הכורים ובהקשר זה מהדהד מאד השיר של ויקטור חארה והבית האחרון I am a miner I go to the mine I go to my death I am a miner I am human   https://lyricstranslate.com

  צילמתי מספר תמונות ברחוב אלנבי בתל אביב. צילמתי בובת חלון ראווה שלובשת חליפה אדומה ונמצאת מאחרי סורגים מורדים. צלמתי את התמונה בכמה אופנים, בעיקר כחדה כמות שהיא וגם מחוץ לפוקוס כשעוברים שם אנשים.  התמונה המטושטשת מוצאת חן בעיני באופן כללי, אם כי צריכה שיפור. כי הכתם משמאל (זו בובה נוספת - חומה) מפריע וחשבתי להתמקד רק בשתי הדמויות. עשיתי נסיון בשעות הצהריים (המקורית בערב) וזה לא ממש יצא יפה, ובעיקר ראיתי שיש הבדל אם מצלמים את הדמות ההולכת אדם שלובש שחורים או שיש לו צבע אחר דומיננטי היום חשבתי על CROP חזק על הדמות, אפילו כזה שמשאיר הרבה רווח שלילי (NEGATIVE SPACE) או משהו כזה  אבל כאן זה מביא אותי לשאלה מה אני מנסה להראות. יש למעשה שני כיוונים וזה תואם את ההדרכה בנושא מופשט. האחד הוא ליצור תמונה אסטטית מעניינת ואז יראו כנראה בוודאות שמדובר בחליפה וסורג, והשניה להתמקד לחלוטין בסורג ולתת לאדום להיות רקע אולי לא בפוקוס חד. אז אם יש לי סורג וברקע כתם אדום לא ברור מה המשעות של כך? האם אני מנסה לצלם תחושה ואם כן מהי? האדום מסמל פחד? תשוקה? פיתוי? ואם תשוקה אז אולי ללכת לחנות החזיות ולחפש חזי

 העיסוק בצילום מופשט מאפשר שליטה רחבה יותר באלמנים של התמונה כמו צבעים ומיקום והמיומנות שנרכשת תשתמש מן הסתם גם בצילום רגיל שאינו מופשט. צורות קווים וצבעים יכולים לתת לנו תחושות שונות ויש צורך להבין את הנושא כדי להשתמש בו בצורה הטובה ביותר "Smooth, flat, horizontal shapes give us a sense of stability and calm. Diagonal shapes are dynamic because they imply motion or tension. We notice contrasts; they enable us to see." פרחים הם אובייבט מתאים לתרגול צילום מופשט. צילום מקרוב מאפשר צפייה בטקסטורה של הפרח, במבנה שלו ואף התרשמות מהשבריריות שלו, ומאידך הצבעים מעוררים רגשות נוספים. אדום לדוגמה מעורר סכנה או תשוקה נסה למצוא צבע שמושך אותך במיוחד ובהתאם הרגשות שהוא מעורר בך הדוגמאות של הצלמת  Natalie Christensen יכולים להוות השראה כתרגיל מצא תמונה מופשטת שצילמת בה הצבע הוא מרכיב משמעותי ונסה לנתח מה המסר מהתמונה ומה זה גרם לך לחוש. באותה מידה אפשר להתייחס לתמונה בה יש קווים או צורות. אני חושב שאתייחס לשתי תמונות אלו שצילמתי

 יצאנו ליפו העתיקה לצלם בסמטאות. היעד היה צילום חשיפה ארוכה באחת הסמטאות, עם חצובה כך שהסביבה תארה חדה ורק האנשים ימרחו ניסינו כמה סמטאות ובסוף בחרנו את זו ליד חנות פלסטלינה. אנחנו היינו בתחתית המדרגות וכל הזמן הייתה עליהם תנועה למעלה ולמטה צלמתי מספר תמונות בשתי תנוחות של המצלמה. תנוחה אנכית טובה יותר כי מותאמת לסביבה אך החצובה שלי אפשרה רק תנוחה אופקית. בדיעבד זה לא עבד הסמטה הזו ממש התאימה כי באמצע שלה יש את חנות פלסטלינה ולכן היו אנשים שעצרו לידה ולא נמרחו. מצד שני השמיים הלבנים למעלה לדעתי הורסים בעיקר כי מדובר בחשיפה ארוכה 2-4 שניות בהמשך כמובן חיכינו למישהו עם בגד אדום שיעלה בזמן הצילום ויצאה התוצאה הזו. אך למרות שהיא יפה, העובדה שהתנוחה אופקית והשמיים לבנים הורסת לדעתי. לקחים לעתיד אם כך לא השקענו עדיין מחשבה מה הרעיון מאחרי התמונה והוא בוודאי לא סתם האסטטיקה. מה עושה התנועה והמריחה, כיצד זה מועצם כשיש מישהו שלא זז. ומה המשמעות אם בכלל של האדום

היום יוצא לחפש צלליות יפות כאובייקט מופשט בהבנה שנערך שלהן הוא יותר אסטטי מאשר הבעה. עם זאת מה שאני מחפש זה אובייקט קטן ויפה (עלים) לדוגמה עם הצל ואז אפשר לפתח קונספט של נושא נשוא, או מי החשוב. הרעיון למצוא אובייקט מצל ולצלם אותו בפוקוס משתנה, פעם עליו ופעם על הצל, ולשלב תמונות. ובהליכה ברחוב ביפו פתאום חשוב באיזה צד הולכים, ומתי הענן יעבור, ומה בכלל בשעה ואיפה השמש. בדיעבד מסתבר שזה לא כך כך מדהים. עשיתי כמה נסיונות וצל של עלים ממש לא מלהיב לכשעצמו. כלומר צריכים לחפש משהו מעבר לאובייקט וצל או שזה אובייקט גדול שהצל שהוא מטיל עובר גם אובייקטים נוספים כמו פני אדם. במהלך הצילומים היום צילמנו גם ביפו העתיקה ושם צילמתי תמונות מופשטות אחרות. האחת אנשים מבעד לסורגי גדר והשניה השתקפות של פרח בחלון ראווה. שלש תמונות אלו מעוררות אצלי רגש וכעת צריך לנסות להגדיר אותו. מעניין שאלו לא התמונות שמלכתחילה הייתי מגדיר כטובות ביותר ונראה לי שמדובר פה בקילוף שכבה נוספת.

כמשתמע מכל האמור בפוסטים פה אנחנו רוצים להיות מוכנים בצ'ילה לצלם תמונות באתרים מסויימים, כך שיביעו רגשות ומחשבות שיש לנו, וחלק עיקרי בתרגיע אינו הצילום עצמו אלא המחשבה מראש איך לצלם. אתרים 1. האצטדיון בסנטיאגו והיות בית מעצר בעבר 2. צ'קבוקו או סוואל, ערי כורים נטושות. לחשוב איך לצלם מנקודת מבט של כורה או בני משפתחו 3. הרי האנדים והמשמעות שלהם בחיי היום יום בצ'ילה 4. ככר האמהות בבואנוס איירס

 1. אובייקט מופשט בטבע - צילום אובייקט טבעי מקרוב, הצופה יכול לראות את היופי בטבע ובדרך כלל אלו תמונות של אבנים מים או קליפות עץ . 2. לא אובייקט, ייצוגים, טקסטורה או צבע - התמונות כוללות בדרך כלל משמעות או תחושה או מסר מעין סמל למשמעות אוניברסלית. בדרך ז'''' שימוש בצבע. . 3. מסגרות, צלליות, טקסטורות וקווים פשוט בשביל היופי שבהן - פשוט אסטטי והרמוני 4. ביטוי רגשי מופשט של היוצר - בדרך כלל נקרא  equivalents, התמונה מייצגת אמירה אישית של היוצר או ביטוי אוניברסלי . Bark Detail Passion Patterns Fire Rising

 נרשמנו להדרכה פשוטה בנושא צילום מופשט. אין שום ציפיות מתוחכמות מהדרכה זו שכן היא רק 12 מיילים (אחד כל ארבעה ימים) שנותנים עצות בנושא. אסכם כאן חלק מהמידע כדי שזה יאפשר לנו להתמקד. רשימת צלמים מיקוד על צורות - מאן ראי ופוטוגרמה  התייחסות לרגשות הצלם עצמו אפשר לראות בעבודות העננים של אלפרד שטיגליץ  שאין למעשה לא עננים אלא אובייקטים מופשטים אור וצל בעבודות של פול סטרנד ועבודות של גיטה לנץ

 בדוגמאות רבות שראינו הצילום מייצג היגד מופשט ולאו דווקא תיעוד של מציאות וזה דבר שמצא חן בעינינו. לצלמים רבים שצילמו צילום מופשט יש רקע אומנותי והם לא צמחו רק בעולם הצילום, וזה ניכר ביצירות שלהם. מביניהם מצא חן בעינו  SOL LEITER שנפטר לאחרונה. הוא צילם צילומי רחוב אך הצילומים לא התאמצו למקסם את התכונות הטכניות של המצלמה והסצנה אלא להביע את תחושותיו של הצלם, ולכן נראו לעיתים רבות כמופשטים בעלי משמעות. בסיכום לגבי היצירות שלו נראה שניתן להתייחס לנקודות הבאות כמאפיינות: 1. מרחוב שלילי (NEGATIVE SPACE). הכוונה להשאיר חלק גדול מהפריים ללא משמעות, עדיף על רקע אחיד כמו קיר בטון, והאובייקט עצמו נמצא רק בחלק קטן של התמונה אליו מוליכה העין. עדיף במקרה זה להתייחס לחוק השלישים במיקום האובייקט. 2. מופשט אך לא לגמרי מופשט. הכוונה שהדמויות שרואים בתמונות שלו הן מטושטשות ולא מזוהות, לעיתים קרובות כי מצולמות דרך חלון או זכוכית לא שקופה, אך עדיין מזהים שאלו דמויות. 3. מינימליזם של צבע. הצבע לא נוכח בכל הפריים אלא רק בנקודות ספציפיות, ועדיף כמובן אדום. 4. צילום דרך חלון או זכוכית לא שקופים, או השתקפות ב

 אני מצלם זמן רב אך הצילום של אתמול עם נעמי היווה אבן דרך והיתווה לי דרך חדשה. יצאנו לצלם ממש ליד הבית, ניסינו לצלם הצללות מעניינות.  ולהפתעתי למרות שאני נהניתי לצלם צל של אובייקטים מעניינים ומשחק עם פוקוס, נעמי נהנתה יותר מהתאורה של אחר הצהריים, תאורה סתווית. והעובדה שם נצלם אובייקט מסויים דקות אחרי או אפילו כשענן עובר, הוא נראה שונה. כך שלמרות שעונות השנה עוברות יש בכך משום הנצחה/ אז בשלב הראשון אתמקד במחשבה שאני רוצה להביע בצילום וזה מתבסס על הציטוט של דושאן האמנות הינה, במציאות, החולייה החסרה, לא החיבור שכבר קיים. לא מה שאתה רואה הוא האמנות. האמנות הינה הפער." – מרסל דושאן ואני אתמקד אם כך בצילום של אובייקט וצילו, תוך משחק עם הפוקוס כך שלפעמים הוא כאן ולפעמים כאן והתמונות השונות משולבות זו בזו עדיפות לרגליים חוצות על פני מעבר חציה שגם הוא בחלקו מוצל. יאללה לדרך

 אני מצלם כבר תקופה ארוכה, חלקה בצורה אינטנסיבית וחלקה פחות, וכמובן חלקה בטלפון וחלקה במצלמה עם המון תכונות טכניות שאני לא מכיר את כולן. למרות שהצילום נחשב כענף אמנות, אני רואה פער  בין ענף יצירה זה לאמנות קלאסית, בצילום יש הרבה מן התיעוד, והתמקדות בפרטים הטכניים של התמונה (אור, רקע, קומפוזיציה, חשיפה) אך פחות בחלק של האמן בתמונה, של הרגשות או המניע שלו. סדנאות אליהן ביקשתי להצטרף ואל חלקן כן הצטרפתי, לימדו איך לחשוף בערך הנכון ואיך לנצל את היכולת לשלוט בגודל הצמצם, אך לא מצאתי מקורות שמלמדים לדוגמה איך לצלם תמונה שמביעה בדידות או שמחה. וכשמצאתי צלמים שבתמונה שלהם יש יותר רגש הסתבר בדרך כלל שיש להם רקע באמנות. זה הרע בו החלטתי למצוא דרך להשתמש במצלמה ככלי יצירה ולא כלי תיעוד. שהצילום הוא חלק מהליך יצירה שיש לו התחלה לפני הלחיצה על כפתור הצילום , ובוודאי שגם אחר כך. היבט נוסף לפעילות שתכננתי לעצמי עולה שלמרות שאני לוחץ על כפתור הצילום בעצמי את התכנון של לפני והפעילות שאחרי אני יכול לעשות עם אחרים ובמקרה שלי בעיקר עם זוגתי נעמי